- ניו יורק נמצאת בצומת בין חזונות ברי קיימא למציאות הנוכחית, מתמקדת בצווי הירוק של המושלת קתי הוכול.
- הכלל "משאיות נקיות מתקדמות" מחייב מכירות מוגברות של משאיות אפס פליטות, עם יעד של 75% עד 2035, מה שמעורר דיון על היתכנות.
- הסנאטור קוני והאסמבליסטית לופארדו מציעים לדחות את הצו עד 2027 בשל חששות תשתית ועלויות.
- משאיות חשמליות מתמודדות עם אתגרים: זמני טעינה ארוכים וטווחים מוגבלים בהשוואה למשאיות דיזל.
- תומכים טוענים שכל דחייה פוגעת בהתקדמות, מסכנת את בריאות הציבור, במיוחד בקהילות מוחלשות.
- המושלת הוכול נשארת איתנה בהתחייבויות הסביבתיות שלה למרות ההתנגדות.
- המטרות הרחבות יותר של ניו יורק מכוונות להפחתת פליטות של 40% עד 2030 ולניטרליות פחמנית מלאה עד 2040, מה שגורם לדיוני מדיניות.
- המאבק משקף מתחים גלובליים בין התקדמות סביבתית לפרקטיות בהשגת קיימות.
מדינת האימפריה מוצאת את עצמה בצומת קריטי, שבו החזונות המנצנצים של עתיד בר קיימא מתנגשים עם המציאות הקשה של ההווה. באולמות המפוארים של אלבני, מתנהלים דיונים עזים על הצווים הירוקים השאפתניים שהובילה המושלת קתי הוכול. בלב הסערה הזו נמצא הכלל “משאיות נקיות מתקדמות” (ACT) – יריית פתיחה שמטרתה להפוך את צי הרכב הכבד של ניו יורק ממשאיות דיזל רעבות לדלק למופת של טכנולוגיה ירוקה.
יוזמת ה-ACT דורשת שבשנת 2025, יצרני רכבים ימכרו אחוז הולך וגדל של משאיות ללא פליטות. עד 2035, 75% מהמשאיות החדשות שאינן טרקטורים צריכות להיות ללא פליטות, מה שמציב אתגר עצום לתעשיית ההובלה של המדינה. בעוד שהמטרה היא נעלה, מתנגדים חקיקתיים, כולל הסנאטור מדינת ג'רמי קוני והאסמבליסטית דונה לופארדו, טוענים שיש לדחות את המנדט עד 2027, citing חוסרים בתשתית ועלויות שמרחפות כמו הרים בלתי ניתנים להתגברות.
נכון לעכשיו, משאיות חשמליות – שמפגרות מאחור באופן משמעותי בהשוואה לעמיתיהם הדיזליים מבחינת יעילות תדלוק וטווח נסיעה – חייבות לגשר על פער מאתגר. משאיות דיזל מתדלקות במהירות של עשר דקות, נוסעות כמעט 2,000 מיילים על מיכל מלא, בעוד שהעמיתים החשמליים שלהם דורשים עשר שעות ארוכות לטווח צנוע של 500 מיילים. פער זה מחמיר עוד יותר על ידי תג המחיר המפואר של משאיות כבדות חשמליות, שעשויות להיות יקרות פי שלושה מהאפשרויות המסורתיות.
עם זאת, גיבורי הסביבה של ניו יורק מתנגדים לכל הפסקה במתקפה הירוקה כפעולה של הגנה לאחור, שתוכננה על ידי תעשיות המתמקדות בדלקים מאובנים כדי לדחות את המעבר הבלתי נמנע מהפחמן. הם מתארים עתיד שבו דחיית פעולה שווה לסיכון חיים, עם עלייה בסיבוכים בריאותיים במיוחד בקהילות מוחלשות.
הסצנה חדה מאוד: מחוקקי המדינה פונים לקצב מתון יותר, מתארים תעשייה הנמצאת תחת מצור של תקנות לא מעשיות, בעוד שקבוצות סביבתיות מתאגדות להגן על קהילות פגיעות מפני ההתקפה של זיהום. בצדדים, המושלת הוכול נשארת שתקנית, נחישותה לכאורה לא מתערערת בעיצומו של סופה של התנגדות.
בינתיים, המטרות הירוקות הרחבות יותר של ניו יורק, שנוצרו בכור ההיתוך של חוק מנהיגות האקלים והגנה על הקהילה מ-2019, מכוונות להפחתת פליטות גז ב-40% עד 2030 ולניטרליות פחמנית מלאה עד 2040. התחייבויות אלו עוררו תביעות משפטיות והבעירו מדיניות מעוררת מחלוקת, כולל איסורים על מכשירים ביתיים המופעלים בגז ועמדה מתמשכת נגד חקירה.
בעוד ניו יורק מתמודדת עם המעבר הסיסמי לעבר כלכלה ירוקה, הדיון משמש כמיקרוקוסמוס חי של המאבק הגלובלי בין התקדמות לפרגמטיזם. הנקודה המרכזית ברורה: בעוד שהדרך לקיימות מלאת אתגרים, זו מסע ששווה לצאת אליו. השאלה נותרת: כמה מהר יכולה ניו יורק לאזן בין שאיפות להישגיות במאבק שלה לעתיד נקי יותר?
התקדמות מהפכנית או חלומות לא מעשיים? ניו יורק מתמודדת עם צווי המשאיות הירוקות
סקירה: התנגשות החזונות
מדינת האימפריה מוכנה בצומת קריטי כאשר היא מתמודדת עם יישום כלל "משאיות נקיות מתקדמות" (ACT). יוזמה זו, שמובלת על ידי המושלת קתי הוכול, מכוונת להפוך את צי הרכב הכבד של ניו יורק למוקד של אפס פליטות. עם יעד של 75% מהמשאיות החדשות שאינן טרקטורים להיות ללא פליטות עד 2035, המדינה מתמודדת עם האיזון בין התקדמות חדשנית למכשולים לוגיסטיים.
שאלות דחופות ותובנות
עד כמה המעבר למשאיות חשמליות הוא בר השגה?
אתגרים בעולם האמיתי: נכון לעכשיו, משאיות חשמליות מפגרות משמעותית אחרי דיזל במדדי ביצוע מרכזיים. משאיות דיזל מציעות טווח של 2,000 מיילים עם זמן תדלוק של 10 דקות, בהשוואה לטווח של 500 מיילים וזמן טעינה של 10 שעות עבור משאיות חשמליות.
מגמות שוק: בהתחשב באתגרים אלו, מומחי תעשייה צופים שיפור הדרגתי בטכנולוגיית הסוללות ובתשתית הטעינה, אם כי אימוץ נרחב עד 2025 נותר שאפתני.
שיקולי עלות: הנטל הכלכלי של משאיות חשמליות, שלעתים קרובות יקרות פי שלושה מהדגמים המסורתיים, מהווה אתגר כלכלי עבור מפעילי צי.
מכשולים תשתיתיים וחוקיים
חוסר בתשתית: הצורך בתשתית טעינה לרכבים חשמליים הוא קרדינלי. המתקנים הנוכחיים מועטים, מה שמחייב השקעה משמעותית ותכנון אסטרטגי.
חששות חקיקתיים: דמויות חקיקתיות מרכזיות כמו הסנאטור מדינת ג'רמי קוני תומכים ביישום עד 2027, וטוענים לצורך לטפל בחוסרי עלות ותשתית.
השלכות סביבתיות
שיקולים בריאותיים ושוויוניים: תומכי הסביבה מדגישים כי דחיית ההחשמלה מחמירה את הסיכונים הבריאותיים, במיוחד בקהילות מוחלשות החשופות לרמות זיהום גבוהות יותר.
התחייבויות מדינתיות: חוק מנהיגות האקלים של ניו יורק מ-2019 דורש יעדי הפחתת פליטות אגרסיביים, מה שמדגיש את הדחיפות להקדמה.
השפעה כלכלית ותעשייתית
תחזיות שוק ומעבר: אנליסטים צופים קצב איטי של אימוץ משאיות חשמליות, מה שדורש תמריצים ליצרנים ולמפעילים כדי להניע את האימוץ.
מגבלות תעשייתיות: דיזל נשאר משתלם כלכלית עבור רבים, עם חיסכון בהוצאות תפעוליות הנדרשות כדי להצדיק את העלות הגבוהה ההתחלתית של רכבים חשמליים.
המלצות מעשיות לבעלי עניין
– לעודד חדשנות: לעודד שותפויות ציבוריות-פרטיות להאצת ההתקדמות בטכנולוגיית הסוללות ופתרונות טעינה.
– תמיכה חקיקתית: ללחוץ על צעדים מעבריים שמאזנים בין צווים סביבתיים ליכולות התעשייה.
– חינוך צרכני: לשפר את מאמצי ההסברה כדי לחנך את בעלי צי על היתרונות לטווח ארוך ועל תמריצי הממשלה לאימוץ משאיות חשמליות.
סיכום: הדרך קדימה
בעוד שעתיד המשאיות הירוקות של ניו יורק מתמודד עם מכשולים תלולים, הוא מציע שינוי פרדיגמה לעבר קיימות. בעלי עניין חייבים לשתף פעולה ביעילות, לקדם חדשנות טכנולוגית, להתמודד עם פערי תשתית ולהקל על הנטל הכלכלי כדי להבטיח סביבה נקייה מבלי להקריב את החיות הכלכלית.
לפרטים נוספים על יוזמות המעבר האנרגטי של ניו יורק, בקרו באתר הראשי של מדינת ניו יורק.
